פסק-דין בתיק פש"ר 1308-08

מונח בפניי ערעורו של זליס אולג (להלן: "המערער)  על החלטתו של המנהל המיוחד לנכסי החייב דדון יצחק (להלן: "החייב"), לדחות את תביעת החוב שהוגשה מטעם המערער.

טענות המערער בקצירת האומר;

המערער הגיש תביעת חוב המתבססת על תיק הוצאה לפועל שפתח כנגד החייב בשנת 2007 . עניינו שני שטרי חוב שניתנו לו על ידי החייב האחד על סך 70,000 ש"ח והשני על סך 50,000 ש"ח .

המערער טוען כי רק כשנתיים לאחר שהגיש את תביעת החוב, ניתנה החלטתו של המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב מחמת היעדר ביסוס ראייתי לקבלתה.

במכתב שקיבל המערער מאת המנהל המיוחד בחודש אוקטובר בשנת 2010 (להלן: "המכתב השני") מצוין כי  המנהל המיוחד העביר בחודש ספטמבר בשנת 2010 (להלן: "המכתב הראשון") מכתב למערער בו נדרש המערער להמציא אסמכתאות וראיות לביסוס טענותיו, מכתב שלטענתו של המערער לא קיבל. לפיכך, טוען המערער כי לא ידע בטרם התקבל המכתב השני שעליו להמציא ראיות נוספות ומרגע שנודע לו על כך, פעל בהתאם.

לשיטתו של המערער חל בלבול אצל המנהל המיוחד עם נושה נוסף, של החייב, המיוצג אף הוא על ידי ב"כ המערער, וכי המכתב הראשון שנשלח, נשלח אך בעניינו של הנושה השני.

לגופה של דחיית תביעת החוב טוען המערער כי המציא למנהל המיוחד תצהיר ומסמכים המאמתים את תביעת החוב. הוא הוסיף כמו כן למכתבו אל המנהל המיוחד, מחודש נובמבר בשנת 2010, הסכם שנערך בינו לבין החייב, ובו התחייב החייב להשיב למערער את הכספים שהלה העביר לו.

תגובתו של המנהל המיוחד בקצירת האומר;

המנהל המיוחד טוען כי יש לדחות בקשת הערעור על הסף כיוון ש:

1.                  הוגשה באיחור רב ממועד מתן הכרעתו, ומבלי להגיש בקשה למתן אורכה.

2.                  המסמכים שהוגשו על ידי המערער, הומצאו למנהל המיוחד לאחר שחלף מועד הערעור על החלטתו בתביעת החוב.

3.                  לגופו של עניין, אין במסמכים החדשים שהומצאו כדי לשנות מהחלטתו

4.         לא זאת אף זאת; המסמכים והתצהיר שהמציא המערער סותרים זה את זה וגם את גרסת החייב.

המערער הגיש למנהל המיוחד תביעת חוב על סך 226,026 ש"ח. לתביעה צירף המערער שני שטרי חוב שסכומם הכולל עומד על 120,000 ש"ח, ואת העתק בקשתו של המערער משנת 2007 לביצוע השטרות.

המנהל המיוחד פנה, כאמור, במכתב מחודש 09/10 למערער ובו ביקש ממנו להוסיף פרטים אודות היווצרות החוב נושא השטר, פירוט הנסיבות של העברות הכספים ומועדים מדויקים. המערער טוען, כאמור, כי מכתב זה לא הגיע לידיו. ברם, בחודש 10/2010 הגיש המנהל המיוחד תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע מכר ביתו של החייב, שהוגשה על ידי המערער והנושה הנוסף המיוצג על ידי ב"כ המערער. במסגרת התגובה ציין המנהל המיוחד כי ספק אם יש להכיר במבקשים (המערער והנושה הנוסף) כנושים של החייב. זאת, לאור העובדה כי תביעות החוב שהוגשו על ידם לא כללו פרטים אודות אופן יצירת החוב וכן לאור העובדה שהמערער לא השיב למכתב המנהל המיוחד לעניין המצאת המסמכים הנוספים.

המנהל המיוחד, מציין באותה תגובה כי ב"כ המערער מתייחס גם מתייחס למכתב דרישת המסמכים שהגיע אליו בעניינם של המבקשים, ואף בהמשך הודה המערער בקבלת המכתבים בכך שטען כי חרף טענת המנהל המיוחד כי המכתבים נשלחו למערער, הרי שהם הגיעו לב"כ המערער.

מכאן, טוען המנהל המיוחד שאין לקבל את טענת המערער כי לא קיבל את המכתב לדרישת המסמכים.

בחלוף 30 ימים מיום שהמציא המנהל המיוחד את המכתב, לדרישת המסמכים, למערער ולאחר שלא התקבלה כל תגובה בעניינו, הכריע המנהל המיוחד בתביעת החוב על בסיס הראיות שהונחו בפניו. על החלטתו בתביעת החוב לא הוגש ערעור ורק כאשר הפכה ההחלטה חלוטה, התקבל לידו מכתב מאת המערער במסגרתו התבקשה ארכה להמצאת המסמכים להוכחת החוב.

למכתב זה צורף לראשונה, הסכם שנערך בין החייב למערער במסגרתו נכתב כי המערער הלווה לחייב סך של 70,000 ש"ח בחודש דצמבר בשנת 2004 וסך של 50,000 ש"ח בחודש אוגוסט 2005. מאידך גיסא, טען המערער,  בתצהירו, כי העברות הכספים על ידו לחייב בוצעו טיפין טיפין במשך  שנתיים, עד שהצטברו לסכום המלא של ההלוואה. בעניין זה קיימת סתירה בין גרסתו של החייב לגרסתו של המערער, סתירה אשר לא היה בידי המערער ליישבה.